כשמגיבים עם יד אחת קשורה: איך עברנו משאגת הארי ליללת החתול?
מה אפשר ללמוד מהתגובה הישראלית לתגובה האיראנית לתגובה הישראלית לזירה הלבנונית? בעיקר שהדיונה מרצועת עזה שנדדה לביירות, המשיכה הלאה לאיראן. ככה נראית מדינה שאיבדה את עצמאותה

מה אפשר ללמוד מהתגובה הישראלית לתגובה האיראנית לתגובה הישראלית לזירה הלבנונית? בעיקר שהדיונה מרצועת עזה שנדדה לביירות, המשיכה הלאה לאיראן. ככה נראית מדינה שאיבדה את עצמאותה
אם למישהו יש ספק בנוגע לחשיבותו של החוק להפרדת מח"ש מהפרקליטות, הוא מוזמן לעיין בספרו החדש של ח"כ משה סעדה, מבכירי המחלקה בעבר. מפרקליט מדינה שלכאורה שמר על מפכ"ל מקורב, דרך טיוח חקירות רגישות, ועד פרשת גופמן: השימושים האלימים בכוח המשרה
זאת לא שאלה הומניטרית בלבד, היא בראש ובראשונה שאלה של אחריות מוסרית ופוליטית. עיקרון אחד פשוט צריך להנחות כל דיון באשר לעתידה של הרצועה. כמו בחנות כלי הבית בשוק; "שברת שילמת". שותפי ההרס חייבים להיות שותפי המימון והשיקום, ותעשיות המוות הישראליות - תחילה!
האם באמת היה עדיף להשאיר את הסכם אובמה עם איראן, מה עומד מאחורי ההתנגדות למינוי רומן גופמן, למה הצטרפותו של צביקה מור עשויה לחזק את הציונות הדתית - ומדוע רשימת ימין חדשה עדיין מתקשה להתרומם?
בצל הסלמה ברורה בהיקף הירי בגזרה הצפונית, נדמה שעבור כמה מראשי הרשויות המופגזות - ענייני החוץ דחופים דווקא יותר. כששלושה מהם נמצאים ברגעים אלה על רחבי הגלובוס באירועי יח"צ כאלה ואחרים, קשה שלא לתהות האם ההפקרה עלתה שלב - וכעת היא מגיעה גם מבית
הדרישה ל"ממשלה ציונית" הפכה בישראל למבחן שקובע מי בפנים ומי בחוץ: מי נחשב שותף לגיטימי, ומי נדרש שוב ושוב להוכיח נאמנות. במקום אזרחות שווה ופשוטה, נוצרה מסננת פוליטית שמרחיקה ערבים ואחרים מהמשחק הדמוקרטי - ומציבה את השייכות למדינה על תנאי
המהלך של אחת מיצרניות הליבה אינו רק טכני, אלא ביטוי למעבר ממדיניות של תיאום והגבלה לעצמאות וגמישות - על רקע שיבושי שוק, מתיחות אזורית ושחיקת המודל הקולקטיבי של אופ"ק
במאה הקודמת היו אלה האינטלקטואלים שבגדו בתפקיד שלהם אבל בישראל של ימינו הפניית העורף לצורך לסמן גבול ו"להתנבא" מול בעלי השררה דרמטית פי כמה, וההפקרות זועקת. בינתיים, שמה הטוב של היהדות אובד וישראל צועדת למקום שממנו יהיה קשה לחזור
בעוד שבועיים צפוי נשיא ארה"ב להמריא לבייג'ינג, למפגש עם שי ג'ינפינג, נשיא הרפובליקה העממית - ביקור שנדחה מראשית אפריל על רקע העימות עם איראן, מתוך הנחה שעד אז כבר ניתן יהיה לסגור את הקצוות. אלא שהמלחמה, לפחות במונחים של טראמפ - גם הסתיימה וגם ממש לא
בהצהרתו לפני ערב חג הפסח הציג ראש הממשלה נרטיב תנ"כי למערכה מול איראן - עם הישגים והבטחות לעתיד, לצד מחירים שהוא עצמו מודה בהם, אך ללא תשובה ברורה לשאלה מתי ואיך זה יסתיים
השבר העמוק של 7 באוקטובר והנרטיב השיעי של "חברת המדוכאים" מאיראן נפגשים בצומת פסיכולוגי מסוכן של זעם ונקמה נצחית. רק המרת החרדה הקיומית באבל בוגר והנחת "השריון המדמם" יסללו נתיב להתבגרות לאומית ושלום המבוסס על "דיאלוג של צלקות"
בזמן שטילים וכטב"מים מעצבים את שדה הקרב, המערכה האמיתית מתנהלת על התודעה העולמית ועל היציאה מהבוץ המזרח-תיכוני. כדי להימנע ממלכודת המלחמה הבלתי נגמרת, טראמפ עשוי לשחזר את המודל הצפון קוריאני: מיתוג מחדש של המציאות כ"הסכם הטוב בהיסטוריה" בדרך לשקט תעשייתי
לפיקוד העורף היו שמונה חודשים כדי להפיק את הלקח מהפעם הקודמת שבה החרידו את אזרחי ישראל למרחבים המוגנים רק כדי להזהיר. נקווה שיתר גופי הביטחון הסיקו מסקנות נכונות יותר
בין ההבטחות לבוחרים לסיים את "מלחמות הנצח" לבין הלחץ הגובר לתקיפה צבאית, דונלד טראמפ ניצב בפני הכרעת מורשת גורלית בראשית 2026. כשמחירי הדלק ובחירות האמצע מעבר לפינה, הנשיא האמריקני מגלה שהמרחק בין נאום תקיף למלחמה אזורית מעולם לא היה קצר יותר
הדד ליין שהוצב מתקרב לסיומו, הכוחות האמריקניים מתגברים במזרח התיכון והמסרים מטהרן נותרים סותרים: האם הבית הלבן מכוון להסכם חסר תקדים שכולל פירוק ופיקוח קשיח - או נערך לאופציה צבאית מוגבלת אך עוצמתית
נכון שהעסקה שהושלמה השבוע רחוקה מהניצחון המוחלט, אבל אסור לשכוח שתנאיה טובים פי אלף מאשר עסקת הכניעה שרבים רצו, כולל בכירי מערכת הביטחון. גם, הרקורד הבעייתי של מרבית חברי הוועדה שתוביל את עזה, ובאילו אמצעים נוקטים מתנגדי הממשלה על מינויי מפתח של השלטון?
ביקור במוזיאון השואה בוושינגטון חושף היעלמות של התערוכות האוניברסליות, ומעלה תהיות על הפיכת הזיכרון היהודי לגטו צר שמתעלם מסבל של אחרים. במציאות של כוחנות מופקרת בישראל וארה"ב, הגיעה העת למוסדות זיכרון שלא יעסקו רק ב"מה עוללו לנו" אלא גם ב"מה נדרש מאיתנו"
לידיעת התנועה לאיכות השלטון: מי שרוממות שלטון החוק בגרונו, אינו יכול ללכת יד ביד ולייצג קצינת משטרה שכמעט כל שופטי בג"ץ קבעו שהפרה ברגל גסה וביודעין את החוק. כיצד סבן, שבית המשפט העליון קבע כי פעלה שלא כדין, מוצגת כיום כאבירת שלטון החוק?